Religious Labels, 8

Latest

Lighting the Past: Moroccan Hanukkah Traditions Source link
Congregation Beth Shalom in Shawnee Mission, KS, is seeking to fill the role of:

A letter to future generations

I want to share with the readers a letter written by a prominent scholar of ancient Jewish poetry, or Piyyut, who would probably become one of the pillars of modern Judaic studies if not for his untimely death at the age of 54 in 1954. Menahem Zoolay was born in Galizia, Poland, came to study in the Lipshitz seminary for teachers in Jerusalem in 1921, and was taken to Germany by S.Z. Schocken as a tutor. Zoolay returned to Jerusalem in 1934 and dedicated the rest of his life to the study of Piyyut material found in the Cairo Genizah. While in Germany, he shared his thoughts of modern Jewish society and education with his teacher, R. Eliezer Meir Lipshitz. His words were written in 1927, yet they ring so true and relevant today. Here is the letter in my translation[i]:

רבי מורי הנכבד!… ימינו ימי מעבר מסדרי חיים לסדרי חיים. הישן נפגם… החיים פגמוהו אירופה פסלתו (ועוד רב כחה לפגום ולפסול לאחר כך הנבואות לשקיעתה) הפריחה נשמתו מתוכו והגוף, הלבוש הבטל וההולך, והחדש, זה אין בו עדיין כדי להניח את הדעת. כוחו ב”משכר” שבו. הוא מבריק, מדהים ומהפנט לשעה. נתפכח אדם משכרותו הרי טפלות ותפלות. חיי המחר לא נוצרו עדין אבל הם נוצרים והולכים. גדלים הם במעי האנושיות ונמצאים עוד בתקופת “סנדל”. יש שאיפה לזווג את נשמת הישן עם גוף החדש, למזגם וללוש מהם עיסת-חיים חדשה. אשרי המאמין בהצלחת זיווג זה

My esteemed teacher and master!… our time is one of transition from one manner of life to another. The old has been damaged… life damaged it and Europe denounced it (and Europe can still cause damage despite all the predictions of its demise). Europe drove the spirit away, and the body, the transient external garment, the new, is still not satisfying. Its lure is “intoxicating”. It is brilliant, amazing, and mesmerizing, but only temporarily. As one recovers from this drunkenness, he finds vanity and irrelevance. The life of tomorrow has not been created yet, but it is in a process of creation. It is being formed in the womb of humanity and is still fetal and two-dimensional. There is an aspiration to unite the spirit of old with the body of today, to merge and knead them not a new dough-of-life. Lucky is he who believes that this union is going to be successful.

ספקן אני בתיקונים בהשקפות עולם שאינם נוצרים מאליהם, משעה לשעה, מדור לדור, אלא נתקנים ונערכים בדעת, כדרך שמתקינים איזו תרופה בבית מרקחת… באתי לידי הרהורים על דבר צורת החיים של יהדות המחר (והרי ענין זה נוגע בראש ובראשונה בשאלת החינוך), הרי צורת חיים זו על כרחה שתיקבע על פי החינוך שיקבל הדור הבא. וטיב חינוך זה מהו? היש אפשרות ליצר שלמות בנפש היהודי הבא? היש אפשרות לחנכו ברוח היהדות וברוח ההשכלה הכללית כאחד מבלי שתיפגם הראשונה? עד כאן לא היו ביהדות “דת” ו”חיים” שמות מוחלקים. החיים היו הדת. כל מצוה הייתה קטע חיים. הייתה זו השקפה בריאה והגיונית של עם האחדות: מלוא כל הארץ כבודו. השגחה פרטית. אין מעשה בחיים שיעמוד מחוץ למסגרת המושג של האלוקות הממלאה את החיים. הרי שאין מעשה שאינו מצוה. מכאן ריבוי המצוות המעשיות.

I cast doubts on amendments to a worldview which do not occur organically, every day, every generation, but are rather decided and edited consciously the way medicines are prepared at the pharmacy… I started musing about the nature of tomorrow’s Judaism (which primarily stems from education). That lifestyle surely will be determined by the education of the future generation, and would be the nature of that education? Can we create perfection in the soul of tomorrow’s Jew? Can we educate him in the spirit of Judaism and general enlightenment without damaging the former? Until now “faith” and “life” were not two distinctive terms in Judaism. Life was faith. Every Mitzvah was a fragment of life. It was a healthy and logical perspective of a nation of unity: “God’s glory fills the earth”. Divine Providence. Therefore, there is no act which is not a mitzvah. That is why there are so many practical mitzvot.

כיום נפרדו המושגים, והחיים דחקו את רגלי הדת. פרחה החיות מן המצוות ואינן מתקיימות עוד, אצל חלק גדול על כל פנים, אלא בכוח ההרגל, ואיך נחנך את הבנים למצוות מעשיות מאובנות?… היהדות המערבית לא עשתה מהדת חיים אלא העמידתה על יד החיים זה אצל זה מבלי שירגישו בסתירה שביניהם… ובכן היכן הוא אותו טופס היהדות שאפשר לומר עליו כי הוא זה והוא ישמש לנו דוגמא לחינוך הדור הבא?

Today the terms have gone their separate ways and life has pushed faith aside. The liveliness has departed from the mitzvot and they observed, at least by the majority of people, as a routine only. How can we educate our children to observe practical Mitzvot if they seem ossified?… Western Judaism did not make faith a way of life but rather put it side by side with life, without letting them [faith and life] feel the contradiction between them… where is then that format of Judaism of which we can say “this is it!!!” and which will serve as a model for educating the next generation.

Zoolay’s words are poignant and heartfelt. Of particular interest is his argument that ideology of worldview cannot be written and imposed on people but rather grow organically, and the insight he provides at the end of the paragraph, of faith and live co-existing side by side, yet not interacting.


[i] מחקרי ירושלים בספרות עברית, כא, אסופת מחקרים לזכר מנחם זולאי, עמ’ 5-6

Resources

Mourner’s Kaddish (Kaddish Yatom), traditionally said by mourners––that is, those who have lost a parent during the previous eleven months or a child, sibling, or spuce during the last thirty days––and by those observing the anniversary of the death of those close relatives. (In many contemporary communities, the full congregation says it in support of the mourners, and in memory of the six million Jews who perished during the Holocaust, assuming that at least one died on any given day.) The mourners Kaddish omits lines 7 and 8 of the Full Kaddish that asks God to answer our prayers, because presumably, God did not grant the mourner’s prayers that the relative recover and live).
אבל: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא
[קהל: אמן] בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ בְּחַיֵּיכון וּבְיומֵיכון וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן] קהל ואבל: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא אבל: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרומַם וְיִתְנַשּא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא. בְּרִיךְ הוּא. [קהל: בריך הוא:] לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא בעשי”ת: לְעֵלָּא לְעֵלָּא מִכָּל וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן] יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן] עושה שָׁלום בִּמְרומָיו הוּא יַעֲשה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: [קהל: אמן]

וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ הָאֵל֮ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת־יְהֹוָ֥ה צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לְכֹ֤ל ׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃

Before reading the Torah:
הַשֵּׁם עִמָּכֶם.
יְבָרֶכְךָ הַשֵּׁם.
 

 .בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ
.בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד
.בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
 אמן.

After reading the Torah:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, נוֹתֵן הַתּוֹרָה:
אמן.

Beracha recited before the reading of the Haftara:

Mi Sheberach, the Jewish prayer for healing, is one of the most meaningful prayers in Judaism. It is a public prayer or blessing for an individual or group, most often recited in synagogue when the Torah is being read. 

He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, Moses and Aaron, David and Solomon, may he heal ___ who is ill. May the Holy One, blessed be he, have mercy and speedily restore him to perfect health, both spiritual and physical; and let us say, Amen.

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, משֶׁה וְאַהֲרֹן, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, הוּא יְבָרֵךְ וִירַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה ___. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עָלָיו לְהַחֲלִימוֹ וּלְרַפֹּאתוֹ, לְהַחֲזִיקוֹ וּלְהַחֲיוֹתוֹ, וְיִשְׁלַח לוֹ מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף; וְנֹאמַר אָמֵן.

Tefilat HaDerech (Hebrew: תפילת הדרך), also known as the Traveler’s Prayer or Wayfarer’s Prayer in English, is a prayer for safe travel recited by Jews when traveling by air, sea, or long car trips. It is recited at the start of every journey, preferably standing, but this is not required. It is frequently inscribed on hamsas, which may also include the Shema or Birkat HaBayit prayer.

In the “Blessing of Thanksgiving” (Birkat HaGomel), persons in four different categories should express gratitude to God for His compassion toward them:
One who has done one of the following: a) traveled across the ocean (by an international flight, etc.); b) traversed the desert; c) recovered from a very serious illness; d) been released from prison.
All other potentially fatal circumstances that one escapes, such as a wall crumbling on him, an ox goring him, thieves, auto accidents, etc., fall under the category of desert.

The reader recites:

בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוֹב.

 
The congregations responds:

מִי שֶׁגְמַלְךָ כֹּל טוֹב הוּא יִגְמַלְךָ כֹּל טוֹב סֶלָה.

NameSymbolSephardi
Sof passukב׃‎סוֹף פָּסֽוּק‎
Sof pasuk
Etnachtaב֑‎אַתְנָ֑ח‎
Atnaḥ
Segolב֒‎סְגוֹלְתָּא֒‎
Segolta
Shalsheletב֓‎שַׁלְשֶׁ֓לֶת‎
Šalšeleþ
Zakef katanב֔‎זָקֵף קָט֔וֹן‎
Záqéf Qáţown
Zakef gadolב֕‎זָקֵף גָּד֕וֹל‎
Záqéf Ggádowl
Tifchaב֖‎טַרְחָ֖א‎
Tarḥa
Riviaב֗‎רְבִ֗יע‎
Revia
Zarkaב֮‎זַרְקָא֮‎
Zarqa
Pashtaב֙‎קַדְמָא֙‎
Qadma
Shene pashtinב֨‎ב֙‎תְּרֵ֨י קַדְמִין֙‎
Tere qadmin
Yetivב֚‎יְ֚תִיב‎
Yetiv
Tevirב֛‎תְּבִ֛יר‎
Tviyr
Pazerב֡‎פָּזֶר גָּד֡וֹל‎
Pazer gadol
Qarne farahב֟‎קַרְנֵי פָרָ֟ה‎
Qarne farah
Telisha gedolaב֠‎תִּ֠רְצָה‎
Tirtzah
Gereshב֜‎גְּרִ֜ישׁ‎
Gerish
Gershayimב֞‎שְׁנֵי גְרִישִׁ֞ין‎
Shene gerishin
Munachב׀‎פָּסֵ֣ק׀‎
Paseq
Merchaב֥‎מַאֲרִ֥יךְ‎
Maarich
Munachב֣‎שׁוֹפָר הוֹלֵ֣ךְ‎
Shofar holech
Mahpachב֤‎‏(שׁוֹפָר) מְהֻפָּ֤ךְ‎
(Shofar) mehuppach
Dargaב֧‎דַּרְגָּ֧א‎
Ddarggá
Kadmaב֨‎אַזְלָ֨א or קַדְמָ֨א‎
Azla or Qadma[18]
Telisha ketanaב֩‎תַּלְשָׁא֩‎
Talsha
Mercha kefulaב֦‎תְּרֵי טַעֲמֵ֦י‎
Tere ta’ame
Yerach ben yomoב֪‎יֵרֶח בֶּן יוֹמ֪וֹ‎
Yeraḥ ben yomo

Spanish-Portuguese custom

זַרְקָא֮ מַקַּף־שׁוֹפָר־הוֹלֵ֣ךְ סְגוֹלְתָּא֒ פָּזֵר גָּד֡וֹל תַ֠לְשָׁא תִּ֩ילְשָׁא אַזְלָ֨א גֵּ֜רֵישׁ פָּסֵק  ׀  רָבִ֗יעַ שְׁנֵי־גֵרֵישִׁ֞ין דַּרְגָ֧א תְּבִ֛יר מַאֲרִ֥יךְ טַרְחָ֖א אַתְנָ֑ח שׁוֹפָר־מְהֻפָּ֤ךְ קַדְמָא֙ תְּרֵ֨י־קַדְמִין֙ זָקֵף־קָט֔וֹן זָקֵף־גָּד֕וֹל שַׁלְשֶׁ֓לֶת תְּרֵי־טַעֲמֵ֦י יְ֚תִיב סוֹף־פָּסֽוּק׃

Sephardic U Calendar

Receive the latest news

Get notified about new articles

Subscribe To Our Weekly Newsletter

Hello!

Login to your account

[ihc-login-popup]
Receive the latest news

Subscribe To Our Weekly Newsletter

Get notified about new articles